”תהום אתית לפניך“
תל אביב
05/01/2012 13:36:01
קוראי הספר "פריקונומיקס" של לוויט ודבנר (בהוצאת כתר) זוכרים היטב ניסוי שנערך בגן ילדים בחיפה שהחליט לקנוס הורים שאיחרו לאסוף את ילדיהם. באופן מפתיע הובילה השיטה החדשה לירידה בדייקנות ההורים. אלה הניחו שכיון שנפתחה בפניהם האפשרות לשלם עבור הרגליהם הבעייתיים הם יכולים להמשיך ולנהוג על פיהם. ההתייסרות המוסרית שהייתה אמורה להיות מנת חלקם ללא התשלום, פינתה מקומה לתחושת הקלה של מי שמצא דרך לפצות על רשלנותו בכסף. סיפורו של הגן בחיפה נועד לבסס את הטיעון שתמריצים וקנסות עשויים לפעול בדרך הפוכה מהצפוי ובנסיבות מסוימות אפילו לעודד התנהגות לא מוסרית בעליל.
במחקר קודם שפורסם בשנת 1999 התבקשו המשתתפים לשחק את תפקידו של מנהל בתעשייה מזהמת במיוחד הנתונה ללחציהם של פעילי איכות הסביבה. כדי להרחיק תביעות פוטנציאליות, נאמר למשתתפים, הגיעו התעשיינים להסכם וולונטרי על פיו יפעילו ציוד יקר המצמצם את פליטת הגזים הרעילים. לחלק מהמשתתפים נאמר כי יעמדו בפני סנקציות כספיות צנועות אם יפרו את ההבנה. לאחרים נאמר שלא ייענשו כלל. כל כלכלן יצפה, כמובן, כי בנסיבות הללו הסנקציות יגדילו את שיעור השמירה על ההבנה שהושגה בין ה"תעשיינים" במחקר. בפועל, אלה שהועמדו בפני הסנקציות האפשריות פגעו בהסכם יותר מאלה שלא היו חשופים להן כלל. עורכי המחקר סיפקו גם את ההסבר: ללא הקנס, נתפסה הסיטואציה כדילמה אתית- השאלה שעמדה מול המנהלים הייתה "מה הדבר הנכון לעשות"? דווקא הקנס הצפוי גרם לנבדקים לראות בנושא סוגיה כלכלית עסקית.
מחקר זה ורבים אחרים עומדים במרכזו של ספר מעניין בשםBlind Spots שפרסמו באחרונה הפסיכולוגים מקס בייזרמן מאוניברסיטת הארווארד ואן טנברוסל מהאוניברסיטה של נוטרה דאם. השניים מתחקים בספרם אחר התופעה אותה הם מכנים "התפוגגות אתית"- הנטייה האנושית להדיר את המימד האתי מתהליך קבלת ההחלטות שלנו. לטענתם, עשייה שאינה אתית, בעסקים ובחיים החברתיים, מתרחשת משום שאנשים מרמים את עצמם באופן לא מודע. לגרסתם, המנומקת היטב באינספור מחקרים, השיפוט האתי שלנו חשוף לשורה של הטיות המונעות מאיתנו להבחין כי בעיה העומדת מולנו אתית במהותה. בנסיבות כאלה מבוסס השיפוט המוסרי שלנו על גורמים והטיות שהן מחוץ לתחום המודעות שלנו כמו, למשל, הטיית מבחן התוצאה. על פי הטיה זאת אנו מבססים את ההערכה שלנו, גם בנושאים אתיים, על תוצאת המעשים ולא על רמת חוסר האתיקה העומדת בבסיסן. הטיה אחרת לדוגמא, ההטיה האגוצנטרית, מגולמת בנטייתנו שלנו שלא להבחין בהפרות אתיות אם הן פרי מעשנו שלנו.
מחקר מטלטל במיוחד חושף את עומק התהום האתית הנשקפת לכל אחד מאיתנו בשגרת יומו. במחקר התבקשו המשתתפים לפתור מספר תרגילים פשוטים ולקבל תגמול בהתאם למספר התרגילים שפתרו בהצלחה. נאמר להם גם כי לרשות עורכי המחקר עומדים משאבים כספיים רבים. המשתתפים התבקשו לדווח על מספר התרגילים שפתרו בהצלחה. לחלקם הותר לגרוס את גיליון התשובות שלהם לפני שמסרו את התוצאות. איני יודע כיצד אתם הקוראים הייתם נוהגים, אך עורכי המחקר גילו כי גם אנשים נחמדים מועדים שלא לדווח בדייקנות. מי שהותר להם לגרוס את גיליון התשובות ולדווח על התוצאות שיקרו במובהק יותר בהשוואה לקבוצת המשתתפים שלא הורשו לגרוס את גיליונות התשובה שלהם. וכן, גם כמות הכסף שהוצעה להם על כל תשובה נכונה השפיעה- יותר כסף יותר שקרים. הסיבה השכיחה שבה הצדיקו המשתתפים את התנהגותם הייתה שממילא יש לעורכי המחקר כסף רב ( "האולפנים מפוצצים בכסף", שמעתי לאחרונה ממישהו שמוריד באופן לא חוקי סרטים ומוזיקה ברשת). משמעות המחקר היא אחת: אנשים שבאופן כללי חושבים עצמם ישרים עשויים לשקר בפועל כאשר ניתנת להם ההזדמנות.
המשמעות המעשית של אימוץ גישתם של הכותבים היא ההשלמה עם העובדה שהתערבויות אתיות נכשלו וימשיכו להיכשל משום שהן מבוססות על ההנחה המוטעית שיש לנו יכולת לזהות דילמה מוסרית כאשר אנו עומדים בפניה. בפועל, טוענים מחברי הספר, גורמות ההטיות שלנו להתפוגגותו של המימד האתי משיקולנו. הבעיה האתית היחידה שיש לי עם גישה "נוצרית" זאת שהיא מעניקה מחילה לכל המנהלים והפוליטיקאים לדורותיהם- גם כאלה שלא הצליחו להבחין בין טוב לרע, הזניחו את אחריותם החברתית, והותירו לאחרים לטפל בתוצאות החורבן הכלכלי והמוסרי שהשאירו אחריהם.